החלטה בתיק ת"א 10163-08-09

1.         לפניי בקשת הנתבעת לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, ככל שההליך

כנגדה ידחה.

רקע

2.         התובעת והנתבעת הן חברות הנותנות שירותים לחברות בתחום התעשיות  הביטחוניות - צבאיות.  אותן חברות זקוקות גם לשירותים בתחום המכונה "חיווט וציפויים". התובעת הינה חברה משפחתית, שהמחזיקים במניותיה הינם ה"ה עזרא וניצה שמואלי. על מנת לתת מענה לביקוש בתחום החיווט והציפויים,הקים בנם של הנ"ל- מר עופר שמואלי, שתי חברות שיעסקו בתחום האמור.

3.         בתחילת שנת 2004 התקשרה הנתבעת 2 עם מר עופר שמואלי הנ"ל והחברות שבבעלותו, במטרה להרחיב את פעילותה לתחום החיווט והציפויים. לשם כך, רכשה הנתבעת את פעילותן, והחלה להעסיקו כסמנכ"ל בשירותה.  בתחילת שנת 2008, הפסיקה הנתבעת 2 את העסקתו של מר עופר שמואלי, ועתרה לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב יפו, בבקשה למתן צו מניעה שיורה לו ולתובעת- שלא  להתחרות בעסקיה בתחום החיווט והציפויים. עניין זה נדון בתיק עב 6236/09.

4.         ביום 11/06/09 ניתנה החלטת כב' בית הדין לעבודה בבקשתה הנ"ל של הנתבעת 2 למתן

 צו מניעה (להלן: "צו המניעה").          הצדדים חלוקים ביניהם באשר לפרשנות שיש ליתן לו. התובעת גורסת כי צו המניעה שעניינו מניעת תחרות בנתבעת 2 באמצעות העיסוק בתחום החיווט והציפויים, הוטל על מר עופר שמואלי בלבד. הנתבעת 2 טוענת כי תחולתו גם על התובעת דכאן. 

ההליך העיקרי

5.         התביעה העיקרית בתיק זה הוגשה במקור כנגד:  הנתבעת 2, הנתבע 1 שהינו פרקליטה של הנתבעת 2, הנתבע 3 שהינו מנכ"ל הנתבעת 2 ועובדים נוספים של הנתבעת 2 (הנתבעים 4-6). במסגרת התביעה- עותרת התובעת לפיצוי בסך של 2,142,790 ש"ח עקב נזקים שנגרמו לה לטענתה בעקבות מכתב שנשלח בשם הנתבעת 2 ללקוחות של התובעת שעניינו צו המניעה הנ"ל (להלן: "המכתב"). כמו כן - דורשת התובעת פיצוי סטטוטורי מכח חוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") ומכח חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").

במסגרת תשובה לבקשת הנתבעים לקבלת תצהירי תשובות לשאלון וגמ"ס, הודיעה התובעת כי אינה טוענת לירידה בהכנסותיה לאור העובדה שהיא נעדרת יכולת לכמת את הנזקים שנגרמו או שייגרמו לטענתה, בשל אי ביצוע הזמנות בעתיד ע"י לקוחות כתוצאה מהפגיעה בשמה, שכן נמנע ממנה - למשל, להשתתף במכרזים של אחת מלקוחותיה לשעבר (רפא"ל) ואח' לכן - מדגישה היא תביעתה הינה לפיצוי סטטוטורי, ללא הוכחת נזק.

(ראו בהקשר זה את תשובת התובעת לבקשת הנתבעים למתן צו לגילוי מסמכים ותשובות לשאלון מצד הנתבעים כנגדה).

            בישיבה מקדמית מיום 23/12/10, בהסכמת הצדדים ובכפוף להצהרת הנתבעת 2 כי לא תטען לחריגה מסמכות, נמחקה התביעה כנגד הנתבעים 4-6. בהמשך- בהחלטה מיום 17/4/11, הוריתי על מחיקת התביעה גם כנגד הנתבעים 1-3 הנ"ל.

6.         לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה לה והתשובה לתגובה- דעתי הינה שדינה להתקבל, מן הטעמים שיפורטו להלן.

המסגרת הנורמטיבית

7.         סעיף 353 א' לחוק החברות התשנ"ט 1999 (להלן: "חוק החברות")- קובע כהאי לישנא:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

סעיף זה הוכנס לחוק החברות במסגרת תיקון מס' 3 לחוק , מיום 17.3.05 ומטרתו הייתה ליצור ודאות לאור מחיקת סעיף 232 לפקודת החברות התשמ"ג 1983 שקדמה לו, אשר קבע הסדר דומה ובוטל לאור כניסת חוק החברות החדש לתוקף ביום 1.2.2000 . בדברי ההסבר להצעת החוק שבעקבותיה הוסף סעיף 353א לחוק החברות (ה"ח 3132 תשס"ב 638 מיום 18.6.02 בעמ' 653) מודגש כי החזרת הסעיף לחוק מטרתה להבהיר כי:  לא הייתה כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו  כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה  תובעת, במתן ערובה להוצאות הנתבע "

            לאור הכללים שנוצרו בפסיקה מכוח הסעיף הישן - משהביא נתבע ראשית ראיה בדבר מצבה הכלכלי הבעייתי של חברה -תובעת , קמה חזקה לפיה חייבת החברה בהפקדת ערובה והנטל לסתור חזקה זו, מונח לפתחה של החברה. ראה לענין זה רע"א נאות אואזיס מלונות נ' זיסר (פורסם בנבו, 13.7.08, פסקה 6).  שם הבהיר כב' הש' א. גרוניס כי העיקרון שעומד בבסיס חזקה זו, הוא הרצון למנוע התחמקות מתשלום הוצאות הנתבע תוך הסתתרות מאחורי מסך האישיות המשפטית של החברה. 

            ברע"א 10376/07, ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו, 11.2.09)- ניתן למצוא גישה גמישה יותר לעניין החזקה הנ"ל. כב' השופט מלצר מתווה שלושה שלבים על פיהם על בית המשפט לנהוג בבואו להכריע בבקשה להורות לתובעת-חברה על הפקדת